קטרקט מולד

קטרקט מולד הוא מצב נדיר שבו תינוק נולד עם עכירות בעדשת העין, מה שמוביל לראייה מטושטשת. הקטרקט יכול להופיע בעין אחת או בשתי העיניים. שכיחותו נאמדת בכ-0.03% מהיילודים, כלומר, כשלושה תינוקות מתוך 10,000 לוקים בקטרקט מולד. למרות נדירותו, חשוב להכיר את המצב, שכן אבחון וטיפול מוקדמים הם קריטיים למניעת בעיות ראייה ארוכות טווח.

גורמים לקטרקט מולד

קטרקט מולד יכול להיגרם כתוצאה מכמה סיבות:

סיבות גנטיות ותורשתיות

כ-50% מהמקרים נגרמים עקב רקע תורשתי, במיוחד כשמדובר בקטרקט דו-עיני. במקרים רבים מדובר בתבנית הורשה דומיננטית, כלומר הסיכוי להעברת המצב לצאצאים הוא 50%. קטרקט מולד יכול להופיע גם כחלק מתסמונות גנטיות מורכבות יותר.

זיהומים תוך-רחמיים

חשיפה של האם לזיהומים נגיפיים מסוימים במהלך ההיריון עלולה לגרום לקטרקט מולד. זיהומים אלו כוללים אדמת, הרפס, ציטומגלו-וירוס (CMV), אדמת גרמנית ועוד. חשוב במיוחד להימנע מזיהומים אלו במהלך השליש הראשון להיריון, כאשר עדשת העין של העובר מתפתחת.

מחלות מטבוליות

הפרעות מטבוליות כמו גלקטוזמיה (חוסר ביכולת לפרק את הסוכר גלקטוז) או היפוגליקמיה (רמות סוכר נמוכות בדם) אצל העובר יכולות לגרום לקטרקט מולד. כמו כן, סוכרת אצל האם במהלך ההיריון קשורה לסיכון מוגבר לקטרקט אצל התינוק.

פגות וחשיפה לחמצן

שכיחות הקטרקט המולד גבוהה יותר בקרב פגים, במיוחד אלו שנחשפו לריכוזי חמצן גבוהים בטיפול נמרץ.

תסמינים והשפעות

• אישונים לבנים או אפורים במקום השחור הרגיל, תופעה הנקראת לויקוקוריה.
• תנועות עיניים חריגות או חוסר יכולת לעקוב אחר חפצים או פנים.
• פזילה – עיניים שאינן מיושרות או נעות יחד.
• רגישות לאור (פוטופוביה) – התינוק עשוי להיות מוטרד מאור בהיר.
• מצמוץ תכוף או שפשוף העיניים.
• קושי במיקוד על פנים או חפצים.

ההשפעות ארוכות הטווח של קטרקט מולד שאינו מטופל יכולות להיות חמורות:

• עין עצלה (אמבליופיה) – המוח מתעלם מהמידע החזותי מהעין המושפעת.
• ניסטגמוס – תנועות עיניים מהירות ולא רצוניות.
• פגיעה בהתפתחות הראייה המרחבית והתלת-ממדית.
• עיכוב התפתחותי בתחומים אחרים בשל הסתמכות על ראייה.

טיפול בקטרקט מולד

הטיפול קטרקט מולד תלוי בחומרת המצב ובהשפעתו על הראייה:

מעקב: אם הקטרקט קטן ואינו משפיע משמעותית על הראייה, ייתכן שהרופא יציע מעקב תקופתי ללא התערבות כירורגית מיידית.

ניתוח: במקרים של קטרקט משמעותי המשפיע על התפתחות הראייה, יידרש ניתוח. הניתוח כולל הסרת העדשה העכורה ולעתים קרובות השתלת עדשה תוך-עינית (IOL). בתינוקות צעירים מאוד, לעתים תידחה השתלת העדשה לגיל מאוחר יותר, ובינתיים ישתמשו בעדשות מגע או משקפיים.

טיפול שיקומי: לאחר הניתוח, חיוני טיפול אינטנסיבי לשיקום הראייה, שעשוי לכלול:

• כיסוי העין החזקה יותר כדי לחזק את העין החלשה.
• התאמת עדשות מגע או משקפיים.
• טיפולי ראייה להתמודדות עם אמבליופיה או בעיות ראייה אחרות.

אתגרים וצפי בטיפול בקטרקט מולד

הטיפול בקטרקט מולד מציב אתגרים ייחודיים הן לצוות הרפואי והן למשפחות:

טיפול מתמשך: ילדים שעברו ניתוח קטרקט צריכים מעקב רפואי קבוע ולעתים קרובות זקוקים להתאמות של עדשות מגע או משקפיים ככל שהם גדלים.

שיתוף פעולה הורי: הצלחת הטיפול תלויה במידה רבה בהיענות לטיפולים שיקומיים, כמו כיסוי העין, שדורשים סבלנות ועקביות מצד ההורים והילד.

תמיכה רגשית: ילדים עם בעיות ראייה עשויים להתמודד עם אתגרים חברתיים ורגשיים, ולכן חשובה תמיכה פסיכולוגית ומשפחתית מתאימה.

זיהוי וטיפול הם המפתח לאיכות חיים

למרות האתגרים, התערבות מוקדמת ומקיפה בקטרקט מולד מובילה לתוצאות חיוביות ברוב המקרים. עם זיהוי מוקדם וטיפול נאות, רוב הילדים יכולים להגיע לתפקוד ראייתי טוב המאפשר להם לחיות חיים מלאים ועצמאיים.