חולי סוכרת מעדיפים למות ולא לאבד רגל: עלות הטיפול בחולים סוכרתיים בארץ נאמדת ב-30 מיליארד שקל בשנת 2023
האם ידה של מערכת הבריאות בארץ אכן קלה על סכין קטיעות הגפיים בגלל העלויות הכבדות בטיפול בחולי סוכרת? מחקר חדש בקרב חולי סוכרת מצביע על כך שהחולים מעדיפים למות או להתעוור רק לא לאבד רגל ומנגד מערכת המשפט בישראל טוענת לקטיעה כ'החלטה מוסרית'; ד"ר יעל פורת, מייסדת ומנכ"לית BioGenCell: "הטיפול החדשני שפיתחתנו עשוי למנוע גם את קטיעת הרגל וגם נותן מענה לפחד הגדול ביותר של חולי סוכרת – הקטיעה עצמה"
בחודש אפריל האחרון, בהמשך לבקשת של משרד הרווחה, הורה השופט ארז שני, מבית משפט לענייני משפחה בתל אביב, על ביצוע ניתוח קטיעת רגליים בא', בעקבות נמק שהתפתח ברגלו כהליך מציל חיים. החלטה זו התקבלה כנגד רצונו של החולה א' שביקש לשים קץ לחייו.
"סבור אני כי בסופו של דבר אין אני מוכן לוותר על א' וגם אם לא גדולים הסיכויים. מצווה עלינו לעשות זאת, לשמר את חייו". החולה א' ניסה לקחת את חייו בידיו 7 פעמים – באמצעות חומרים שגרמו לכשל מערכתי שמרוכז במערכת כלי הדם – אך נכשל.
רופאיו של א' איתרו נמק מתפשט ברגליו וטענו לסכנה ממשית לחייו. בתיעוד הרפואי נכתב כי 'אם לא ייקטעו רגליו של א' על-פי שיקול דעת הצוות הרפואי מותו הקרוב הוא בגדר וודאי".
השופט, שהגיע לבית החולים לראות את המטופל א' ובני משפחתו, שיתף כי נראה שמצבו של המטופל אנוש אבל הוא מתקשר בצלילות. במפגש בין השניים אמר א' לכבוד השופט כי 'הוא מבקש להיפרד מהעולם בשל מצבו ובלבד שלא לחוות קטיעת רגל'. חרף בקשת המטופל הרופא הורה על קטיעת רגליו בטענה כי 'מדובר בהחלטה מוסרית'.
מחקר שפורסם בימים אלו במגזין הבינלאומי "הסוכרת וסיבוכי המחלה" שופך אור ומסביר אולי את בחירתו של א' לשים קץ לחייו ובלבד שלא לעבור קטיעת גפיים.
המחקר, שפורסם במגזין המקצועי לסוכרת והסיבוכים הכרוכים במחלה, התקיים בקרב 478 מבוגרים חולי סוכרת בארה"ב בשנת 2022. בשאלון התבקשו הנבדקים, כולם בעלי רגל סוכרתית בשלב מתקדם, לדרג את ארבעת הפחדים הגדולים ביותר שלהם שקשורים למחלת הסוכרת.
כ-537 מיליון מבוגרים, בגילאי 20-79 שנים, חיים עם סוכרת (DM) ברחבי העולם. ההוצאה השנתית של שירותי הבריאות העולמית המיוחסת ל-DM מוערכת ב-966 מיליארד דולר. בישראל של 2023, כמיליון אנשים נמצאים בשלב של טרום סוכרת.
על-פי נתוני משרד הבריאות עלות הטיפול בחולי סוכרת והשמנה בישראל – 30 מיליארד ₪ בשנה ויש הטוענים שבישראל מעדיפים הליך של קטיעה במקרים קשים על פני המשך טיפול מחמת העלויות. יצוין, כי הסיבוכים החמורים וההרסניים של המחלה מובילים להשקעה הכספית האדירה הזו.
לדברי ד"ר יעל פורת, מדענית, מייסדת ומנכ"לית BioGenCell שפיתחה טיפול מבוסס פטנט לחולים עם רגל איסכמית, שעומדים בפני קטיעה, ונותן בין השאר גם מענה לפחד הגדול ביותר שלהם לאבד גפיים: "מדובר בבשורה פורצת דרך לחולי סוכרת שנמצאים לפני קטיעה.
הטיפול החדשני שפיתחתנו מהווה מענה מדויק גם לקטיעה עצמה וגם לפחד הגדול ביותר של חולי סוכרת כפי שעולה בסקר – קטיעת רגל. מהרגע שאובחן הצורך לקטיעה שיעור התמותה של החולים הללו נע בין 13-40% לאחר שנה אחת, 35-65% לאחר שלוש שנים, ו- 39-80% לאחר 5 שנים כאשר בכל הזמן הזה יסבלו החולים מאיכות חיים ירודה.
לפיכך הפחד של החולים מובן לחלוטין לעבור הליך של קטיעה שגוררת סבל, מעמסה על המשפחה וגם מוות לאחריה. הפתרון שאנחנו מציעים לחולים המתאימים לטיפול מטפל גפיים החולות ומונע התמודדות בפן הנפשי".
ביוג'נסל, זכתה לאישור של ה- FDAלסבב הניסוי הקליני השני שלה לצד הפרסומים המטרידים האחרונים של ה-OECD, לפיהם ישראל נמצאת במקום ה-1 בעולם לקטיעת גפיים, ומביאה בכך בשורה ומקום לתקווה לחולים.
בימים אלו מרחיבה ביוג'נסל את פעילותה לכמה בתי חולים מובילים נוספים ברחבי הארץ, באירופה ובארה"ב, ומגייסת חולים הסובלים ממחלת הרגל האיסכמית ומחלות כלי דם היקפיות שאין להם שום אופציה טיפולית אחרת לקבל את הטיפול.
ד"ר יעל פורת מסבירה: "בניסוי, לוקחים את תאי הדם של המטופל, ובאמצעות טכנולוגיה ייחודית שפיתחנו הופכים אותם בתוך כיום אחד בלבד לתאים בעלי פעילות שיקומית.
תאים אישיים אלו מוזרקים בחזרה אל החולה ישירות אל האיבר הפגוע שם הם מעודדים ייצור של כלי דם חדשים ובריאים. שיקום זרימת הדם לגפה מונע קטיעה או אפילו מוות אך חשוב מכך, מאפשר לחולים לחזור לפעילות".
נועם ארליך, בן 62, שהיה בין הראשונים להשתתף בניסוי הקליני בשנת 2017 משחזר: "הייתי בסכנה לקטיעת הרגל. אשתי נאלצה לצאת לחופשה מהעבודה ולסעוד אותי בבית במשך שנה. חסימת עורקים ברגל גרמה לפצע בבוהן שהחמיר לנמק וגרם לאיום ממשי על הרגל ועל חיי. בנוסף נאלצתי לוותר על מה שאני אוהב יותר מכל – לרקוד. אשתי ואני רוקדים שנים והכאבים לא אפשרו לי להמשיך.
כמוצא אחרון לפני קטיעה החלטתי לקבל את הטיפול של ביוג'נסל. הייתי בטוח שלא אצליח ללכת יותר ובוודאי שלא אצליח לרקוד. הטיפול, לצד העובדה שהיה ידידותי ולא כאב כלל, גרם לשיפור גדול במצבי תוך זמן קצר – גם במצב הפצע וגם בתנועה.
אחרי חודש היה ניכר שיפור במצבי. אחרי כמה חודשים התחלתי שוב ללכת, והפעם ללא כאבים ועצירות כפויות. בהמשך, חזרתי לפעילות מלאה, ואני ואשתי חזרנו לרקוד, דבר שמשמח אותנו כבר משנת 2017 ונמשך עד היום".
*הי, נהנית מהתוכן באתר או בכתבה? נהדר! חשוב לדעת שהתוכן לא מהווה המלצה, חוות דעת מקצועית כלשהי או תחליף להתייעצות עם מומחה או קבלת ייעוץ רפואי, עוד חשוב לדעת – כל התוכן באתר מוגן בזכויות יוצרים ואסור להעתיק.
