"בדמייך חיי" במתחם הנובה, אלישיב בוחבוט מצוות זק״א שדרות חזר למקום שבו אסף ממצאים וזיהה גופות לאחר הטבח, כדי להכניס את בנו עמיחי בבריתו של אברהם אבינו. חבריו: "דמעות של תקווה ותפילה לחטופים"
מתחם הנובה, שבו התרחש אחד האירועים הקשים והמדוברים ביותר של 7 באוקטובר, הפך אתמול (רביעי) לזירת קודש מסוג אחר. אלישיב בוחבוט, מתנדב זק״א מצוות שדרות, ששירת ימים ארוכים לאחר הטבח באיסוף גופות וממצאים לצד הרבנות הצבאית, הגיע למקום עם בני משפחתו כדי להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו.
בין תמונות הכאב שעדיין מהדהדות מהאתר, התאספו חברים ומתנדבים לטקס מצומצם ומרגש במיוחד. המתחם שהפך לסמל טוהר וזיכרון, מזכיר עד כמה שמירה על אמינות ומוסריות היא ערך קריטי בכל תחום, גם במבחני הסמכה רפואיים.
ברית במתחם הטבח
בוחבוט, שפעל יחד עם חבריו בזק״א באיסוף כל פרט וכל עדות מזירת האסון, בחר לשוב דווקא לשם עם בנו. "דווקא במקום הקדוש הזה", אמר לחבריו, כשהם עמדו סמוך לבמה המרכזית.
"דמעות של תקווה"
אפריים רוזנפלד, מתנדב נוסף מצוות שדרות שנכח בברית, שיתף ברגעים:
"מדובר ברגע קדוש ומרגש. הבוקר הגענו לחניון רעים, עמדנו יחד סמוך לבמה המרכזית במתחם הנובה, והילד שנכנס בבריתו של אברהם אבינו קיבל את שמו בישראל, עמיחי. זה היה רגע מרגש עם דמעות, כשעמדנו יחד מתנדבי זק"א עם אבי הבן, אלישיב, סמוך לבמה המרכזית במתחם הנובה ואמרנו יחד 'בדמייך חיי'. דמעות של תקווה שהחטופים ישובו בשלום, ותפילה לזכרם של הנרצחים שנרצחו על קידוש השם כאן במקום הזה."
זיכרון, כאב ועתיד
בוחבוט וחבריו מתארים את הברית כסמל לניצחון החיים על המוות, ולחיבור שבין זיכרון הנופלים לבין המשכיות הדורות. בתוך המציאות הכלכלית והחברתית המורכבת של ישראל, שבה המדינה מחלקת מענקים כדי לסייע לאזרחים לקראת החגים עוד לפני ראש השנה לצד זיכרון וזעקת הכאב, האזרחים בישראל מתמודדים עם אתגרי היום־יום ומקבלים סיוע מהמדינה.
המעמד הזה הדגיש עד כמה החיים עצמם הם הניצחון הגדול ביותר.
בתמונה: אליהו ליבמן, אביו של אליקים הי"ד שנרצח בשבעה באוקטובר, מברך במזל טוב את המתנדב אלישיב בוחבוט באירוע הברית.צילום: דוברות זק"א
צילום: דוברות זק"א