המהגרים שבתוך הגוף: חיידקי הפה נודדים לאיברים פנימיים והתוצאות עלולות להיות מסוכנות
מחקרים חדשים חושפים מציאות מטרידה: הפה אינו איבר מבודד אלא שער כניסה למערכת הדם; חיידקי חניכיים נודדים ללב, לכלי הדם ואפילו למוח ומעוררים דלקות כרוניות; ד"ר עומרי קראוס, רופא שיניים ויועץ מותג ליסטרין מסביר מדוע הגיע הזמן להפסיק להפריד בין רפואת שיניים לרפואה כללית
הפה הוא איבר בגוף שהתרגלנו לחשוב עליו במונחים אסתטיים של "ריח טוב" ו"חיוך יפה" ולא כאיבר בעל השפעה גדולה על הבריאות הכללית שלנו. עם זאת, יותר ויותר מחקרים מראים שמה שקורה בפה לא נשאר בפה. דלקת חניכיים, למשל, כבר לא נתפסת רק כבעיה מקומית של דימום או רגישות, אלא כמצב דלקתי כרוני שיכול להשפיע על כל הגוף כולו.
אחת הדוגמאות הבולטות מגיעה ממחקר שפורסם לאחרונה ב -BMC Oral Health בהובלת החוקר יאו ז׳או .המחקר ניסה לענות על שאלה מרכזית: האם מחלת חניכיים רק מופיעה לצד מחלות אחרות או שהיא גם משפיעה עליהן. לשם כך השתמשו החוקרים בשיטה מתקדמת בשםMendelian Randomization שמבוססת על נתונים גנטיים ומאפשרת לבדוק כיוון של השפעה ולא רק קשר סטטיסטי. בפשטות, במקום לראות ששתי תופעות קורות יחד, השיטה בודקת האם אחת מהן עשויה "לדחוף" את השנייה.
ד"ר עומרי קראוס, צילום: דוברותהממצאים הצביעו על כך שמחלת חניכיים אינה רק משקפת מצב בריאותי כללי, אלא עשויה גם לשחק תפקיד פעיל בהתפתחות של מחלות מערכתיות. המשמעות כאן דרמטית. כי אם מחלת חניכיים היא מצב דלקתי כרוני, אז הדלקת הזו לא נשארת במקום אחד. היא יכולה לעבור דרך מחזור הדם, להפעיל את מערכת החיסון ולהשפיע על אזורים אחרים בגוף כולל הלב, כלי הדם ואפילו המוח.
גם מחקר שפורסם במגזין npj Biofilms and Microbiomes מבית Nature Publishing Group מראה שחיידקים מהפה לא נשארים רק בחלל הפה אלא הם יכולים לנדוד בגוף, להגיע למערכת העיכול, להשפיע על מערכת החיסון ואף לעורר תגובות דלקתיות באיברים מרוחקים.
בנוסף, סקירה עדכנית ב-Frontiers in Dental Medicine מדגישה שכאשר יש דלקת חניכיים, הרקמה סביב השיניים נעשית חדירה יותר, מה שמאפשר לחיידקים ולחומרים דלקתיים לחדור לזרם הדם. גם אם החיידקים עצמם לא נשארים לאורך זמן, הם משחררים רעלנים ואותות דלקתיים שממשיכים להסתובב בגוף וליצור עומס דלקתי מתמשך. המשמעות היא שלא נדרש זיהום משמעותי כדי להשפיע על הבריאות ולעיתים די בתהליך מתמשך ושקט שמחבר בין בריאות הפה למחלות כמו לב, סוכרת ובעיות דלקתיות נוספות.
מאחורי זה עומד עולם שלם שנקרא “המיקרוביום האוראלי” שהוא האקו-סיסטם הביולוגי שחי בפה שלנו. בעבר חשבו עליו בעיקר בהקשר של עששת וריח רע, היום מבינים שמדובר במערכת מורכבת, שמשפיעה על תהליכים רחבים בגוף.
כשהאיזון שלה מופר, נוצר מצב שנקרא דיסביוזיס וזה ממש לא נגמר בחניכיים.
וזה בדיוק המקום שבו התפיסה אמורה להשתנות והפה שלנו צריך להיתפס כחלק מהרפואה הכללית. יותר מזה, יש חוקרים שמתחילים לראות בו אפילו כלי אבחוני. כלומר, בדיקות פשוטות יחסית של חלל הפה או הרוק יכולות בעתיד לתת אינדיקציה מוקדמת למה שקורה בגוף כולו.
בהקשר הזה, שגרת היגיינת הפה מקבלת משמעות עמוקה הרבה יותר מהמלצה יומיומית. צחצוח שיניים פעמיים ביום, שימוש בחוט דנטלי ושטיפות פה אינם רק פעולות לשמירה על אסתטיקה או ריח אלא כלים שמטרתם לשמור על האיזון של המיקרוביום האוראלי ולמנוע התפתחות של דלקת כרונית. כאשר מסירים באופן קבוע את רובד החיידקים, מפחיתים את העומס הדלקתי ומונעים חדירה של חיידקים למחזור הדם.
למרות זאת, רוב האנשים מגיעים לרופא שיניים רק כשכואב להם, והיגיינת פה מלאה נתפסת כמשהו "על הדרך" ולא כהגנה בריאותית והמערכת הרפואית עצמה עדיין מפרידה בין רפואת שיניים לרפואה כללית.
השורה התחתונה היא שהפה הוא לא רק התחלה של מערכת העיכול אלא הוא חלק ממערכת הבריאות כולה ולכן הגיע הזמן להתחיל להתייחס אליו בהתאם. לא רק כשיש כאב, לא רק כשצריך חיוך יפה אלא כחלק מהתחזוקה הבסיסית של הגוף.
קריאה נוספת:
- רופא מסורוקה שטיפל בחיילים הורשע בחברות בדעא"ש
-
מהפכה תחת הגשר: פרויקט הענק שישנה את רחוב האומן ופארק המסילה
-
חגיגת קיץ מהצפון: אייר חיפה ממריאה ליעדים חדשים ובמחירים שוברי שוק
- הישראלים מעדיפים קשר אנושי על פני מסכים